לוקמיה

לוקמיה (סרטן הדם) היא מחלה סרטנית הבאה לידי ביטוי בהיווצרות של תאי דם לבנים לא תקינים במח העצם. מח העצם היא רקמה ספוגית הממלאת את החללים בעצמות, כשסך הכול רקמה זו אחראית לייצור של שלושה סוגי תאי דם: תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות דם. תאי דם לבנים מתחילים את מחזור החיים שלהם כתאים בלסטים שאינם בשלים ולפיכך אינם מתפקדים. תאים אלה מבשילים לכדי תאים בוגרים ובשלב הזה הם עוזבים את מח העצם. בקרב חולי לוקמיה מתרחשת התרבות בלתי מבוקרת של תאים צעירים שלא מגיעים לכדי הבשלה.

בשלב מסוים התאים הלא תקינים דוחקים את התאים התקינים ובעקבות זאת מתרחשת ירידה בריכוז תאי הדם הלבנים התקינים, במקביל לירידה בריכוז תאי הדם האדומים וטסיות הדם. הירידה בכל שורות הדם מובילה להופעת תסמינים שונים כפי שיפורט בהמשך.

אילו סוגי לוקמיה קיימים?

ישנם מספר סוגי לוקמיה, הנבדלים אלו מאלה בעיקר בסוג התאים הלבנים שמעורבים במחלה ובמהלך וקצב ההתקדמות של המחלה. למשל לוקמיה לימפובלסטית חריפה היא המחלה הממארת השכיחה ביותר בקרב ילדים וסך הכול מהווה כשליש ממקרי הסרטן בגילאי הילדות. מחלה זו מתקדמת במהירות והתאים שעוברים התמרה סרטנית בסוג זה של לוקמיה הם לימפוציטים.

לוקמיה לימפוציטית כרונית לעומת זאת היא מחלה שמופיעה בעיקר בקרב מבוגרים (הגיל הממוצע בזמן האבחנה הוא 72 שנה) ובניגוד ללוקמיה לימפובלסטית חריפה, מחלה זו מתפתחת באיטיות רבה. לפיכך בניגוד למחלה החריפה שתסמיניה מופיעים בפתאומיות ומחריפים במהירות, החולה בלוקמיה כרונית עשוי להישאר במצב יציב במשך שנים ולא לסבול מתסמינים כלשהם לאורך זמן רב.

לוקמיה מיאלואידית כרונית לעומת זאת היא מחלה שבה מתרחשת התרבות בלתי מבוקרת של תאים מיאלואידים, כשברוב המקרים מדובר בגרנולוציטים.  

מה הם הגורמים ללוקמיה?

ישנם מספר גורמי סיכון ידועים ללוקמיה אך לסוגים השונים של המחלה ישנם גורמי סיכון שונים. בין היתר כוללת רשימת גורמי הסיכון חשיפה לרמות גבוהות של קרינה רדיואקטיבית, מעבר של טיפולי הקרנות וכימותרפיה בשלב מוקדם יותר בחיים, חשיפה לבנזן וממסים שונים הנמצאים בשימוש בתעשיות שונות וכן ידוע כי ישנן תסמונות גנטיות וכרומוזומליות מסוימות כמו תסמונת דאון, המגדילות את הסיכוי לחלות במחלה.

בנוסף ישנו פגם כרומוזומלי הנקרא כרומוזום פילדלפיה, הקשור לסיכון לחלות בלוקמיה מיאלואידית כרונית (הכרומוזום קיים בכ-95% מהחולים). כרומוזום פילדלפיה נוצר בעקבות איחוי של שני גנים הממוקמים על כרומוזום 9 וכרומוזום 22. האיחוי הלא תקין יוצר גן האחראי לייצור של חלבון בשם טירוזין קינאז, המעודד התפתחות של תאים סרטניים.

מה הם התסמינים של לוקמיה?

התסמינים של המחלה הם תולדה של מחסור בתאי דם תקינים ובכלל זה טסיות דם, תאי דם לבנים ותאי דם אדומים. המחסור בתאי דם אדומים מוביל להופעת תסמיני אנמיה כמו חיוורון, אי סבילות למאמץ, דפיקות לב מהירות, אי סבילות לקור וכיחלון, המחסור בטסיות דם גורם להופעת חבורות על פני העור, דימומים מהחניכיים ומהאף ודימום מסיבי במהלך המחזור החודשי והמחסור בתאי דם לבנים מוביל לזיהומים חוזרים ונשנים, נטייה לזיהומים אופורטוניסטיים ועוד. בנוסף כוללים תסמיני המחלה עייפות מוגברת, תחושה כללית רעה, אובדן משקל לא רצוני ועוד.

ישנם גם תסמינים ספציפיים המופיעים בסוגים מסוימים של לוקמיה בלבד. כך למשל ב-90-80 אחוז מהחולים בלוקמיה של תאים שעירים, ניתן לאבחן הגדלה של הטחול. תסמין זה גורם לפירוק מוגבר של תאי דם אדומים, תחושת שובע מוקדמת, כאבי בטן ועוד.

כיצד מאבחנים לוקמיה?

בהינתן החשד ללוקמיה, המטופל יופנה לבדיקת ספירת דם. בבדיקה פשוטה זו ניתן יהיה לזהות ירידה בהמוגלובין, ירידה בטסיות הדם וירידה או עלייה בכמות תאי הדם הלבנים. כדי לאבחן איזה סוג של לוקמיה התפתח במטופל, יש לקחת דגימה ממח העצם ולשלוח אותה לבדיקת מעבדה. את הדגימה נוטלים מעצם החזה או מהחלק האחורי של עצם האגן באמצעות מחט המוחדרת לעצם. בבדיקה המעבדתית בוחנים את הדגימה מתחת לעינית המיקרוסקופ ובודקים האם יש בה תאים לבנים שאינם תקינים. על ידי אפיון התאים הלא תקינים, ניתן יהיה לקבוע את סוג הלוקמיה.

כיצד מטפלים בלוקמיה?

הטיפול בלוקמיה משתנה מחולה לחולה בהתאם לסוג המחלה, שלב המחלה, מצב בריאותו הכללי של החולה, גילו ועוד מגוון רחב של פרמטרים שיש לקחת בחשבון בזמן שמתכננים את תכנית הטיפולים. הטיפולים העיקריים שנעשה בהם שימוש הם כימותרפיה, הקרנות, טיפולים ביולוגיים (טיפולים מכווננים) והשתלת מח עצם.